הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' סולימן חייט

פסק דין

בפניי תביעה בסדר דין רגיל שהגישה התובעת: הפניקס הישראלי, חברה לביטוח בע"מ, כנגד הנתבע: חייט (סולימאן) אופיר, לתשלום על סך של 1,921 ₪.

על פי כתב התביעה, התקשר הנתבע "בעצמו ו\או על ידי שליחו" ופנה אל התובעת באמצעות סוכן הביטוח מרחבי אבישי. לבקשתו הציעה לו התובעת פוליסת ביטוח כלי רכב שמספרה 06/19/20/798343- להלן "הפוליסה". הרשימה של הפוליסה צורפה כנספח א' לכתב התביעה.

מכתב התביעה לא ניתן ללמוד באם בוטלה הפוליסה אלא שצורף אליה נספחה ללא הפניה – "תוספת לביטול" ממנו ניתן להסיק הגם שלא ניתן מפורשות, כי הפוליסה בוטלה ב-25.6.2006, עקב אי-תשלום.

לטענת התובעת בסעיף 4 לכתב התביעה, נכון ליום הגשת התביעה, נותר הנתבע חייב לתובעת 1,921 ₪. חרף התראות חוזרות ונשנות ששלחה התובעת אל הנתבע, לא פרע הנתבע החוב הנטען לתובעת, ומכאן התביעה שלפניי.

התובעת צירפה רשימת מסמכים, את המסמכים בעצמם, ותצהיר עדות ראשית מטעמה של הגברת רונית אשר, פקידה בסוכנות הביטוח א. מרחבי, אשר לדבריה מכירה באופן אישי את העובדות הקשורות בפוליסה.

כפי שהצהירה הגברת אשר, ערך הנתבע ביטוח לרכבו באמצעות סוכנות מרחבי בשנה שקדמה לתקופה הרלוונטית. לצורך כך חתם על טופס הצעה לביטוח רכב. בהחלט נוכחתי כי טופס הצעה, נחתם על ידי הנתבע ב-28.2.2005, ובהתייחס לתקופת ביטוח, לשנה קודמת -1.3.2005 ועד 28.2.2006.

לגרסת המצהירה מטעם התובעת, טרם סיום תקופת הביטוח מיום 15.2.2006, שלחה לנתבע הודעת חידוש פוליסה אליה צרפה את פוליסת הביטוח המקיף ותעודת החובה בחברת אריה.

זאת לציין ולהדגיש, כי מעיון בנספח א', וכפי שגם אישרה המצהירה, אין נספח א' כולל הנחיה כלשהי לאשר את ביצוע הביטוח לשנת החידוש, או לחתום על מסמך כלשהו. המסמך הוא לקוני, ונרשם לענייננו, "מצורף בזה פוליסת ביטוח לרכב איסוזו".

לגרסת המצהירה, קיבל המבוטח את פנייתה וביום 20.2.2006, יצר עמה קשר טלפוני וביקש לברר אפשרות לשנות את הכיסוי בחידוש הפוליסה ל-2 נהגים.

המצהירה אינה מעידה ואינה מצהירה מה קרה בעקבות אותה פנייה ובקשה – האם נתנה הצעה לפרמייה עבור שני נהגים, ואם כן מה היא? אלא שבסעיף 4 לתצהירה , הצהירה כי שוחחה שוב טלפונית עם המבוטח ב-26.2.2010 "וסיכמה איתו להשאיר את הכיסוי הביטוחי בחידוש לכל נהג".

על הצהרה זו "שכחה " לחזור ולהצהיר בעדותה בפני! מה גם ולסיכום זה אין כל זכר!

כל זאת בניגוד להנחיות המפקח על הביטוח עוד משנת 1999 לעניין חידוש אוטומטי לאמור :

"אם לא הוסכם בין הצדדים על הארכת התקופה , האופציה של הארכת חוזה הביטוח ...נתונה אך ורק למבוטח. ועל כן אסור למבטחת או לסוכן הביטוח לחדש למבוטח את חוזה הביטוח באופן "אוטומטי". בנוסף להסכמת המבוטח בכתב, נקבע בסעיף 21 לפוליסה התקנית היא התוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי) התשמ"ו 1986 , כי כל הארכה של תקופת הביטוח על פי פוליסה זו טעונה הסכמה בכתב של המבטח"- ראו סעיף 4 להנחיות הממונה על הביטוח מ29.12.1999.

גרסתה של המצהירה בעניין זה אינה אמינה עליי מכל וכול. בעיקר לא נתנה הסבר הכיצד לא נערך מסמך בכתב בדבר החידוש ובעיקר בדבר סכום הפרמייה לתשלום שעוד ב-2006 עמד על פי הפוליסה שהנפיקה התובעת על כ-6,000 ₪.

עוד אדגיש, כי פרמיית הפוליסה לשנת הביטוח שאינה במחלוקת, שולמה בצ'קים שנתן הנתבע לשנת 2005. מאידך; לפרמיית הפוליסה נשוא תביעה זו, אין כל אסמכתא בכתב, לא הוכחה גמירות דעת, ובעיקר; לא צורפו אמצעי תשלום ולא נמסרו אמצעי תשלום.

הנתבע מצידו מכחיש מכל וכול, כי ביקש לעשות פוליסה באמצעות סוכנות הביטוח מרחבי.

כל שאישר הוא שיחת טלפון בגדרה נתנה רונית אשר הצעת מחיר לנתבע והוא אמר ש"הוא רוצה לחשוב על זה". גרסתו הייתה אמינה עלי!

ולא זאת אף זאת – גרסה זו נתמכת בעובדה שהנתבע עשה פוליסה באמצעות סוכנות ביטוח אחרת בחברת ביטוח אחרת שתחילתה בדיוק ביום שפג תוקף פוליסת הביטוח הקודמת.

הגם שב"כ התובעת ביקשה להציגו כמבולבל ,ואת גרסתו כרווית סתירות – אני מוצאת את גרסתו אמינה. הנתבע אינו אמון על הליכים משפטיים ולמרות זאת טרח והמציא לבקשת התובעת אסמכתא לעריכת פוליסה לרכב המדובר לתקופה זהה ב-"הראל חברה לביטוח" באמצעות הסוכן שוקי כחלון.